פסק-דין בתיק ת"א 2846-02-09

1.         התובע יליד 2.3.1977, נפגע ביום 18.8.08 בתאונת דרכים.

            כעבור יומיים הוא פנה לבית חולים רמב"ם ושם אובחנה אצלו רגישות בצוואר, בחזה ובאגן ללא ממצא פתולוגי, והוא שוחרר באותו היום עם המלצה למעקב רפואי. לאחר התאונה החל התובע לסבול מבריחת שתן לטענתו, והוא נזקק למעקב רפואי ולטיפולי פיזיותרפיה כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש על ידו.

2.         ביום 29.9.09 מונה ד"ר נורמן דורון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בחוות דעתו שהוגשה ביום 20.12.09, הוא קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. 

3.         מאז הגשת חוות הדעת, עבר התיק כברת דרך ארוכה כתוצאה מהליכים שונים ומרובים שנקט בהם ב"כ התובע במטרה לקעקע ו/או לפסול את חוות הדעת, אולם לבסוף, חוות הדעת נותרה על כנה, והמומחה לא זומן לחקירה, ומשכך קביעתו לא נסתרה.

4.         במצב דברים זה, הגיעו הצדדים ביום 8.9.11 לידי הסכמה שלפיה התביעה תוכרע לפי סעיף 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, על סמך חומר הראיות הקיים בתיק בית המשפט וטיעונים בעל פה. בנוסף הוסכם כי "כל צד יהא רשאי להגיש כל מסמך שברשותו במהלך הטיעון, והרלוונטי לתביעה" (ראה פרוטוקול הדיון מיום 8.9.11).

5.         ביום 4.10.11 התקיים דיון שבו נשמעו טיעוני הצדדים בעל פה. במסגרת אותו דיון הגיש ב"כ הנתבעת, תוך כדי טיעון, מסמכים שונים התומכים בטענותיו והרלוונטיים לתביעה. בסוף הדיון, ביקש ב"כ התובע לבדוק מסמכים אלה ולהגיב עליהם, ובקשתו נתקבלה. ביום 10.10.11 הוא הגיש בקשת התנגדות למסמכים שהוגשו בטענה שמדובר במסמכים המהווים הרחבת חזית. מהלך זה הוליד סיבוב חדש של בקשות ותגובות בין הצדדים. אולם, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, הגעתי לידי מסקנה כי התנגדותו של ב"כ התובע היתה חסרת בסיס מהנימוקים שפורטו בתגובות שהוגשו על ידי הנתבעת. על כן, הנני קובעת כי מסמכים אלה מהווים חלק מחומר הראיות בתיק.

6.         לגופה של התביעה - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע חומר הראיות שהוגש, ובהתחשב, מחד, בטיפול הרפואי שהתובע נזקק לו לאחר התאונה, ומאידך, באי קיומה של נכות צמיתה, בעברו הרפואי של התובע עובר ולאחר התאונה, באי הוכחת הפסד השתכרות לעבר (התובע מתקיים מקצבת נכות כללית), ובאי הוכחת הוצאות ממשיות בעקבות התאונה, הנני פוסקת לתובע פיצוי כולל בסך של 8,000 ש"ח שישולם לו על ידי הנתבעת, בתוספת אגרת משפט, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11% ומע"מ כחוק.

7.         מקובלת עלי טענתה של הנתבעת כי התובע גרר אותה להליך מייגע ומסורבל ללא הצדקה ממשית, דבר שגרם לה הוצאות מרובות. למרות זאת, לא אפסוק הוצאות נוספות בגין כך, אולם הנני קובעת כי ההוצאות שנפסקו לזכותה של הנתבעת על פי החלטה מיום 4.3.10, יתקזזו מהסכומים שנפסקו לטובת התובע כמצוין בסעיף 6 לעיל.

8.         לאור הדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך, ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום,  י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: